אי פוריות - הסיפור האישי שלי

מאז ומתמיד, כתיבה היתה כלי תרפיוטי עבורי. וכשמתמודדים עם אי פוריות, כל אמצעי של תרפיה מתקבל בברכה.

אז הבלוג הזה הוא בעיקר בשבילי, אבל מי יודע, אולי אצליח על הדרך לעזור גם?

כי.. כל סיפור אי פריון הוא מאד אישי. והלקח הראשון שלי מהמסע הזה הוא שאין אף רופא ואף דמות סמכותית שכדאי לתת לה את האחריות על הגוף שלך. זה שלך.

אוקיי... אז הנה אני מתחילה...

תקציר האירועים עד כה :

• אנחנו מנסים להרות כשנה וחצי.
• היתה לו בעית זרע (בעיקר כמותיות + מורפולוגיה) אך יש שיפור משמעותי ברוב המדדים (לא במורפולוגיה...) והשיפור הזה קרה למרות שהרפואה הקונבנציונלית ממש לא ראתה סיכוי לשיפור ואפילו קיבלנו את חוות הדעת של "ישר לIVF" (שילוב של פורימור ואבקת מאקה, הפחתה באלכוהול, ללא טבק וגראס ותזונה בריאה יותר)
• היתה לי בעיה הורמונלית (תת פעילות של בלוטת התריס) שכעת מאוזנת באמצעות יוטירוקס
• עשינו 4 הזרעות (3 מתוכן עם נתוני זרע "טובים מאד להזרעה"), 2 מתוכן עם הזרקת אוביטרל

בשלב הזה, המלצת הרופא היא להתקדם לתהליך הזרקת הורמונים, ולהמשיך הזרעות, ולעשות צילום רחם כדי לשלול בעיות לפני. ואני עדיין מתאוששת מההזרעה הקודמת שהביאה אי נוחות ואיחור במחזור שלא היה הריון, למרות שאני מאלו שלא מאחר להן. אף פעם.

בנוסף, יש לי גושים בשד, מה שאומר, לפי הכירורג, שטיפולים הורמונליים יכולים להעיר שם "שדים רדומים".

הערת צד - מי שנמצאת במסלול הזה יודעת שאת הרוב, היא צריכה לדעת לשאול, כי מה שהיא לא שואלת לא אומרים לה, ומה שאומרים, הרבה פעמים לא נאמר בסבלנות יתרה. אם לא הייתי שואלת על הסיכון שבהורמונים לא היו אומרים לי.

בנקודה הזאת בה אני נמצאת, הלחץ בשמיים. כמובן שכולם מסביבנו נכנסים להריון על ימין ועל שמאל והשעון הביולוגי מתקתק בקולי קולות. 

כרגע, אני עדיין מתאוששת מהדיכאון שגרם הביקור האחרון אצל הרופא קצר הרוח שלי, זה שיודע יותר טוב ממני ואף איים להפסיק את הטיפול בי אם לא אפסיק לקחת ויטמינים מסוימים (בלי סיבה, סתם כי הוא לא מכיר את הוויטמין וזה לא נראה לו...) 

כרגע, אני הולכת עם ידיעה פנימית עמוקה (ותמיכה מהמשפחה ובן הזוג) שהגיע הזמן לשנות גישה.

אני לא נכנסת למסע של הזרקת הורמונים, אני לא הופכת את כל החיים שלי ופוגעת בגוף שלי. זה לא.

או שילך בטוב, או שלא ילך בכלל. 

הדבר הראשון, שהחלטתי לעשות בעיקר בגלל האפקט הפסיכולוגי שלו, הוא צילום סונו HSG אצל ד"ר גליה אורון. זה אמור לכאוב הרבה פחות מצילום רחם, ואולי זה יצליח קצת לתקן את האמונה שלי בגוף שלי, אמונה שמאד נפגעה.

הדבר השני הוא ויטמינים. התחלתי לקחת ויטמין C, אומגה 3, ויטמין D, קומפלקס B והיד עוד נטויה... לפחות עד שיימאס לי מסלט הכדורים הזה.

הדבר השלישי הוא להתחיל טיפולי דיקור באופן קבוע. עשיתי קצת בעבר ושלחתי גם את בן הזוג, אבל המטפלת לא הרגישה לי מדויקת. שבוע הבא איפגש עם שניים ונראה מה יתקדם משם.

הדבר הרביעי הוא להעלות את התדירות של טיפולי השיאצו שלי שעומדת על אחת ל-3 או 4 שבועות, כך שזה יהיה כל שבועיים.

והדבר החמישי הוא לשלב יותר תנועה בחיים שלי. קיבלתי מהרבה מאד מקורות שונים את הרמז שתנועה באזור האגן מזרימה דם אז למה לא, בעצם :)

אז... זה איפה שאני נמצאת היום. מקווה שבפוסט הבא אדווח על ירידה בלחץ כי האמת? נמאס לי להיות לחוצת ילדים. מחקרים מצאו שהם מורידים את רמת האושר של ההורים שלהם ולכן, קשה מאד להתמודד עם המצב שבו אי-קיומם כ"כ מדכא.