קודם כל... לשמוע את עצמי

קיבלתי מחזור. כמו שאני רגילה לקבל, דימום כבד וגושים. כל מה שלא התנקה בפעם הקודמת לדעתי יוצא עכשיו. 

המדקר שלי מלמד אותי שיעור ענק בביטחון עצמי, עוד אף פעם לא נתקלתי באדם שניגש עם כזאת רמת אמונה וידיעה לנושא כ"כ מורכב, שאתמול, מסתבר, נהיה מורכב יותר.

הלכנו לרופא פוריות חדש. סוף סוף אחד עם המלצות וסבלנות. מדהים איך כל רופא בודק ואומר ומכוון לדברים אחרים.

הוא עשה לי שוב פרופיל הורמונלי אתמול, אחרי ששם לב שלפני שנה וחצי היה לי FSH = 9.8 

ואמר שהוא חושד ברזרבה שחלתית נמוכה. 

יצא לי תזמון מושלם מסתבר כי יכולנו לעשות את הבדיקות שם במקום (והרבה יותר נחמדים במודיעין עלית מאשר במרכז לפוריות האישה ברמת אביב, חתיכת בונוס) ובקיצור, FSH = 16.2 

ניסיתי להשיג את הרופא ואת המדקר במקביל כדי להבין עם איזו אסטרטגיה אני אמורה ללכת, לאור המידע החדש הזה. 

לפי הרופא, זה אומר עוד סבב אחד של הזרעות עם הורמונים וישר בקשה ל-IVF. אין זמן.

לפי המדקר, זה הגיוני שהמדד של FSH גבוה אחרי הריון והפלה, ו"אני בטוח שזה יסתדר תוך 2-3 מחזורים".

בכל מקרה, יש בדיקת דם פרטית, AMH שתתן לנו תשובה מי צודק. עוד שבועיים וחצי אדע.

קבעתי כבר שוב את התור לסונו HSG, כדי שאדע באמת כמה בעייתית המחיצה ברחם, ואם יש עוד הפתעות. 

בכל מקרה, היה יום עם הרבה הרבה מאד בכי. וזה החזיר לנושא של תרומת ביצית, לחשוב ולהרהר על זה. כי אני באמת לא רוצה ולא מתכוונת להרעיל את הגוף שלי בהורמונים שוב ושוב עם IVF. 

מצד שני, פתאום שיחה עם חברה גרמה לי להבין שיכול מאד להיות שלעשות סבב אחד יגרום לי לדעת שלפחות עשיתי V, ולהיות אולי יותר שלמה עם תרומת ביצית. 

יותר מדי מחשבות ויותר מדי סימני שאלה. והאמת? אני מאמינה שההחלטה הנכונה פשוט מגיעה מעצמה, בזמן הנכון. 

אבל בינתיים, קשה מאד לא להרהר בכל האופציות ומה כל אחת מהן טומנת בחובה.